עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קוראים לי ענבר, אבל אני מעדיפה שתקראו לי מייגן.
אני כותבת הרבה מאוד זמן,ואוהבת את זה. אלה החיים שלי.
הסיםור העכשווי הוא הוא חיים של אחרים, והוא יכלול כעשרים וחמישה עד שלושים וחמישה פרקים הסיםור הוא על ילדה, שמביעה משאלה שבעצם מתגשמת, והיא הופכת לילדה אחרת לשבוע שלם. היא מבינה את היתרונות והחסרונות בחיים.
ועכשיו נעבור אליי :)
♥ מייגן
♥ בת 11
♥ אוהבת לכתוב. אני נושמת כדי לכתוב וכותבת כדי לנשום.
♥ אוהבת לקבל ביקורת בונה, אבל לא מעליבה.
♥ בעלת ביטחון עצמי רב, שמחת חיים, אוהבת סוסים, חתולים ואוגרים, רוצה לרצות את כולם, קצת שתלטנית ;) לא, סתם אני לא שתלטנית ♥ אוהבת לצייר, לרקוד, לכתוב ולטפל בחיות.
♥ אוהבת אתכם, ורוצה לשמוע תגובה, מייגן ♥
חברים
TigerLilyסייג'Ghost Dogנערת הגורלבלינקו
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
חיים של אחרים- פרק ראשון.
29/08/2013 15:10
חיים של אחרים- סיפור בהמשכים.
הכל מסביבי התערבל, תחושה מוזרה אפפה את גופיי, ושאבה ממני את כוחותיי. התעוררתי לעולם אחר. קמתי במיטה רחבת ידיים, בעוד לידי ארון מלא בשמלות מפוארות אשר ממתינות שאלבש אותן. בארון מגירה אשר בה שוכנים להם זוגות נעליים רבים בשלל צבעים מרהיבים וחגיגיים. "איך הגעתי לפה?" מלמלתי. צפיתי בעצמי, מול המראה, לעיניי נשקפה ילדה יפהפה בעלת עיניים כחולות ושיער בלונדיני אשר מתנשאת לגובה של מטר שבעים וחמישה לערך.  שיערה הארוך נאסף מקצותיו הימניים והשמאלים בגומייה קטנה ודקיקה, בעוד השיער גלי ושופע. דלת חדרי נפתחה, ושם נראתה אישה מלאה במעט ונמוכה, אשר צפתה בי ודיברה. "את ערה? בדרך כלל את אינך מתעוררת עד שאני מגיעה אל חדרך." לא הבנתי מה קורה פה, ומי האישה אשר פתחה את דלת חדרי אף בלי לדפוק. "אה.. אני לא הייתי עייפה, הלכתי לישון אתמול מוקדם" מלמלתי בתקווה שתשובה זו תענה על שאלתה. "טוב, אמה אני ממתינה לך למטה, ארוחת הבוקר מוכנה" היא אמרה והביטה בי בעינייה החומות והגדולות. "בסדר." אמרתי, בהנחה שאני היא אמה. חשבתי איך זה קרה, איך הגעתי למקום הזה. ואז הבנתי. זה מה שביקשתי.
                                                שבועיים קודם לכן
ישבתי בחדרי, "מזפזפת" בין אתרי משחקים, בעודי מנסה למצוא נואשות משחק אשר יתיר את חוסר המעש שלי. בעודי מחפשת משחק, נשמע צלצול הטלפון הנייד שלי. "משי" נכתב על צג המסך.  העברתי א ידי על מסך הטלפון במהירות, ועניתי לשיחה. "היי משי, מה קורה?" שאלתי. "הכל בסדר, את?" הגיבה במהירות. "את, אני, פארק מים, שישי, שלוש אח הצהריים." אמרה משי. "סגור" אמרתי בעודי מחייכת. שיחת הטלפון נותקה, ואני הייתי מאושרת שאוכל לצאת מעט מהבית.
"רומי, תורידי את האשפה!" צעקה לי אמי מהקומה התחתונה. ידעתי שאני צריכה לעשות את זה. הלא אמי יושבת על כיסא גלגלים בעוד רגלייה אינן יכולות לנוע כלל. ירדתי במורד המדרגות, וערמתי את שקי האשפה. יצאתי מן הבית אל עבר פחי האשפה בעוד בצדו השני של הרחוב, יצא מן הבית הפרטי הזהה לשלנו, נער בגילי לערך, בגיל 17. שערו היה חום, ועיניו היו שקדיות וגדולות. ידיו  השריריות אחזו גם הן שקי אשפה, ונראה כי זוהי אהבה ממבט ראשו, בייני לבינו. עיניו בהו בשלי בעוד שלי בוהות בשלו. המשכנו ללכת ולבהות אחד בשני, עד שרגע אחד... "אמבר, כמה זמן לוקח להוריד את האשפה?" צעקה אמי בעודה הורסת את הרגע "הרומנטי" הזה. המשכתי ללכת בעודי מפנה את ראשי אל עבר בייתי, ואיך לא? נתקלנו אחד בשני. "אני מצטערת" אמרתי והרמתי את ראשי בעודני בוהה בעיניו. "לא, זו לא אשמתך, זו אשמתי" התעקש. כל אחד הלך לדרכו, לפח האשפה הסמוך לביתו. חזרתי הביתה בעוד בראשי הנער מתרוצץ. כאשר חזרתי לביתי, שמתי לב כי תיק עבודה מונח על השולחן. "אמבר, תכירי. זה אבא שלך"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
סליחה שיצא קצר :( לא היה לי זמן, אני ממש לחוצה.. :/ 
6 תגובות
חיים של אחרים- תקציר
02/08/2013 15:33
חיים של אחרים- סיפור בהמשכים.
תקציר, חיים של אחרים, דרמה, רומן.
הכל מסביבי התערבל, תחושה מוזרה אפפה את גופיי, ושאבה ממני את כוחותיי. התעוררתי לעולם אחר. קמתי במיטה רחבת ידיים, בעוד לידי ארון מלא בשמלות מפוארות אשר ממתינות שאלבש אותן. בארון מגירה אשר בה שוכנים להם זוגות נעליים רבים בשלל צבעים מרהיבים וחגיגיים. "איך הגעתי לפה?" מלמלתי. צפיתי בעצמי, מול המראה, לעיניי נשקפה ילדה יפהפה בעלת עיניים כחולות ושיער בלונדיני אשר מתנשאת לגובה של מטר שבעים וחמישה לערך.  שיערה הארוך נאסף מקצותיו הימניים והשמאלים בגומייה קטנה ודקיקה, בעוד השיער גלי ושופע. דלת חדרי נפתחה, ושם נראתה אישה מלאה במעט ונמוכה, אשר צפתה בי ודיברה. "את ערה? בדרך כלל את אינך מתעוררת עד שאני מגיעה אל חדרך." לא הבנתי מה קורה פה, ומי האישה אשר פתחה את דלת חדרי אף בלי לדפוק. "אה.. אני לא הייתי עייפה, הלכתי לישון אתמול מוקדם" מלמלתי בתקווה שתשובה זו תענה על שאלתה. "טוב, אמה אני ממתינה לך למטה, ארוחת הבוקר מוכנה" היא אמרה והביטה בי בעינייה החומות והגדולות. "בסדר." אמרתי, בהנחה שאני היא אמה. חשבתי איך זה קרה, איך הגעתי למקום הזה. ואז הבנתי. זה מה שביקשתי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אז, מה אתן אומרות על התקציר? נשמע מעניין? אשמח לביקורת בונה בתגובות ♥
מייגן. ♥
23 תגובות